פסק-דין בתיק ה"פ 205/02

זוהי תובענה לסעד הצהרתי, שלפיו הסדר פשרה שנחתם בין המבקש והמשיבה לאחר שנוסח על-ידי המשיבה, הועבר למבקש ונחתם על-ידיו ביום 5.10.00 (נספח "ד" לתובענה, להלן:- " ההסכם" או " ההסדר המוצע")) הוא בעל תוקף משפטי מחייב וכי על המשיבה לבצעו כלשונו, באופן שהמבקש ישלם למשיבה 40% משווי הדירה נשוא ההסכם, היא דירת שני חדרים ברחוב הרצל מספר 10 שבבת-ים, הידועה כחלקת משנה 44 בגוש 7146 (להלן:- " הדירה") ועל-ידי כך יהפוך לבעליה של הדירה הנ"ל. המבקש עותר גם שיינתן צו לפיצול סעדים באופן שיאפשר לו להגיש תביעות כספיות בשל הפרת ההסכם והתנהגות המשיבה כלפיו וכן צו האוסר על המשיבה לפעול להעברת הדירה או חלקה על שם המשיבה או על כל שם אחר.

1.      הרקע לתובענה:

(א)   המבקש הוא הבעלים הרשום של הדירה נשוא ההסכם נשוא התובענה. המשיבה, כמנהלת עזבון המנוחה איטה קוסובר ז"ל (להלן:- " המנוחה"), הגישה תובענה לבית-משפט זה (ה"פ 226/94) במסגרתה תבעה להורות על ביטול עיסקת העברת הבעלות והחזקה של מחצית מהדירה למבקש, בטענה שמחצית מהדירה, שהייתה שייכת למנוחה, הועברה ללא תמורה לבעלות המבקש שלא כדין. בית-משפט זה (כב' השופטת סירוטה) קיבל טענות המשיבה והורה על ביטול העברת מחצית הדירה למבקש ועל החזרתה לבעלות המנוחה (להלן:- " פסק-הדין"). כן נעתר בית-המשפט, במסגרת פסק-הדין, לבקשה לפיצול סעדים מטעם המבקשת, שאכן הגישה תביעות לפירוק שיתוף במקרקעין ולשכר דירה ראוי נגד המשיב. עוד הוסיפה השופטת הנכבדה בפסק-הדין המלצה (להלן:- " ההמלצה") למשיבה דכאן כדלקמן (עמ' 9 לפסק-הדין, נספח "ב" לתובענה):-

" נראה לי, שחבל על התדיינות נוספת ועל כן אני ממליצה כי, הקרן תחסוך התדיינות משפטית נוספת ותקבל את המסמך האוטנתי (כך במקור- ה.ג.) משנת 73' לפיו היו לחסויה רק 16.5 חלקים בדירה. הרישום אצל רשם המקרקעין, לא שיקף נכונה את חלקה בדירה."       

              המשיבה לא נענתה להמלצה ולא פעלה לפיה אלא המשיכה כאמור ותבעה זכויות  במחצית מהדירה.

(ב)   המבקש לא ערער על פסק-הדין, אך הגיש בקשה לתיקונו, תיקון טעות סופר, באופן שההמלצה תהפוך לאופרטיבית. בקשתו נדחתה. כן הגיש המבקש תובענה (ה"פ 10132/99) לפסק-דין המצהיר כי המנוחה זכאית ל-16.5% מהדירה, אך זו נמחקה לבקשתו.

(ג)    ביום 24.8.00 התקשר מנכ"ל המשיבה, באמצעות מזכירתו, אל המבקש והציע לקיים ישיבה משותפת לשם ניסיון להגיע לפשרה. ישיבה זו אכן התקיימה ביום 3.9.00, במשרדי המשיבה בת"א, ובמסגרתה נדונה הצעת המבקש כי ישלם סך של 40% משווי הדירה. מנכ"ל המשיבה התחייב לשקול ההצעה וליתן תשובה וביום 2.10.00 שלחה עו"ד ציפי סולומון, מטעם ב"כ המשיבה, מכתב בכתב יד (נספח "ג" לתובענה), אותו העבירה לב"כ המבקש ושכותרתו הייתה:-

" הנדון: עזבון המנוחה קוסובר איטה נ. שמואל בר הצעת הסדר פשרה" (ההדגשה שלי - ה.ג.).

       למכתב זה צורף, כאמור בו, נוסח הסדר פשרה מוצע (הוא ההסכם נשוא התובענה, אשר צורף לה כנספח "ד"). כן נכתבו בו המילים הבאות:-

" במידה וההסדר מקובל על מרשיך אנא דאג להחתימו עליו ולחתום אף אתה במקום המיועד לכך ולהשיבו אלינו חתום. למותר לציין כי רק לאחר קבלת ההסכם החתום על ידי מרשיך ועל ידך תגיש מרשתי בקשה לאישורו לבהמ"ש המחוזי בת"א במסגרת תיק העזבונות." (ההדגשה שלי- ה.ג.).

ההסדר המוצע, שצורף למכתב זה (נספח "ד" לתובענה) נוסח כהודעה על הסדר פשרה בין המבקש למשיבה, במסגרת התובענות שהגישה המשיבה נגד המבקש כאמור, בבית-משפט השלום. ההצעה להסדר כללה הסכמות למינוי שמאי על-ידי בית-המשפט להערכת שווי ערך הדירה למכירה מרצון כפנויה, לאופן חלוקת שכרו של השמאי בין הצדדים, לסילוק התביעות המתנהלות בין הצדדים ולתשלום סך של 40% משווי הדירה בשלמותה ע"י המבקש למשיב, על-פי שומת השמאי, כתחליף לביצוע פסק-הדין בה"פ 226/94 הנ"ל. כן נקבע  בהסדר המוצע את אופן ומועדי התשלום, חלוקת תשלומי מסים צפויים בגין ההסכם, תשלומי חובות והיטלים הרובצים על הדירה, עלויות שינוי הרישום ועוד. בסיפא להסדר המוצע נכתבו השורות הבאות:-

" הסדר זה כפוף לאישורו ע"י בית המשפט בתיק ניהול עזבון המנוחה איטה קוסובר ז"ל, ואין באמור בהסדר זה כדי לפגוע בטענות מי מהצדדים בתביעות ובהליכים שבין הצדדים, במקרה וההסדר לא יאושר ע"י בית המשפט כאמור." (ההדגשה שלי - ה.ג.).

(ד)  עוד ביום קבלת ההסדר המוצע על-ידיו, חתם עליו המבקש מבלי לשנות בו דבר והחזירו למשיבה כשהוא חתום אף על-ידי בא-כוחו. המשיבה לא חתמה על ההסדר המוצע אך הגישה אותו במסגרת " בקשה למתן הוראות" לבית-המשפט של העיזבון (כב' השופטת צ'רניאק) (נספח "ח" לכתב התשובה לתובענה, להלן:- " הבקשה") במסגרת ת.ע 1492/96 (בש"א 14052/00). בבקשה זו התבקש בית-המשפט להורות למשיבה האם לחתום על ההסדר, שצורף לה כנספח א'. לשם מתן החלטה בבקשה, פירטה המשיבה את הרקע לבקשה ולהסדר ואת נימוקיה להבאתו לאישור בית-המשפט. בין השאר נכתב שם (עמוד 3, סעיף 9 לבקשה):-

      " א.       [...]

ב.         לדעת המבקשת (המשיבה דכאן - ה.ג.) ופרקליטיה אין לנתבע כל הגנה כנגד התביעה לפירוק השיתוף בדירה.

ג.         אשר לתביעה לדמי שכירות ראויים גם על פי חוות דעת השמאי מטעם הנתבע דמי השכירות הראויים לתקופה האמורה... מסתכמים בסך של  כ- 12,000$.

ד.         הנתבע (המבקש דכאן- ה.ג.) טוען כי השקעותיו בדירה במרוצת השנים ותשלומים שנשא בגין הדירה ואשר על מנוחה (כך במקור - ה.ג.) היה לשלמם כולל עלות מצבה למנוחה שסודרה על ידו הסתכמו ב - 63,500 ש"ח. על פי הקבלות שצורפו על ידו נראה כי לכל היותר יתכן ויש ממש בסך של 14,000 ש"ח (כולל המצבה)."

      עוד כותבת המשיבה את הדברים הבאים (עמוד 3, סעיף 10 לבקשה):-

" המבקשת נהלה במשך כל השנים הליכים משפטיים קשים ומייגעים נגד הנתבע - שמואל בר, משום שראתה בכך חלק מתפקידה ומחובתה כ - OFFICER OF THE COURT לפעול לעשיית צדק ולהשבת מחצית הדירה שנלקחה מן המנוחה, עת הייתה חסויה 'ופסולת רצון', שלא כדין, לעזבונה. יצויין כי קיים חוב אישפוז למשרד הבריאות בסך העולה על 116,000 ש"ח נכון לחודש אפריל 1996, כפי שעולה מדרישת משרד הבריאות המצ"ב..., וזאת מלבד הוצאותיה המשפטיות ושכרה שלה המבקשת בגין ניהול העזבון." (השגיאות במקור - ה.ג.).